החלטה בתיק ע"מ 2196/12

המשיב הינו קטין כבן 16. על פי המיוחס לו בכתב האישום, ביום 21.7.12 תקף קטין אחר, תושב היישוב היהודי בחברון (להלן - המתלונן). על פי המתואר בכתב האישום, דחף המשיב את המתלונן בכתפו, לאחר מכן הניף אבן לעברו של המתלונן, וזרק אותה תוך שהוא פוגע בכף רגלו של המתלונן. לאחר מכן משך בחולצתו של המתלונן, קרע אותה ושרט את המתלונן. המשיב ניסה להימלט, אך הוחזק בידי המתלונן ונעצר מיד לאחר מכן על ידי שוטר מג"ב.

עוד יש לומר כי לפני כשנה וחצי נעצר בגין הפרעה לחייל, אולם תיקו הקודם הותלה עקב אי התייצבותו. לנוכח מעצרו המחודש, ביקשה התביעה לחדש את הדיון גם בתיק הקודם.

בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נדחתה, והמשיב שוחרר בתנאים. התביעה פנתה בערר זה, וביקשה בין היתר כי בית המשפט לערעורים יורה על מעצרו של המשיב עד מתן החלטה בערר. בקשתה נדחתה, אולם המשיב טרם עמד בתנאי השחרור, ולכן התקיים הדיון בפניי כשהוא עדיין מצוי במשמורת שב"ס.

עיקר טענתה של התביעה הייתה כי המדובר באירוע אלים וחמור, המלמד על מסוכנות מצידו של המשיב. עוד נטען כי גם האירוע שהתרחש בעבר, שגם בו ננקטה אלימות מסויימת מצידו של המשיב, מלמד על אופיו ועל המסוכנות הנובעת ממנו. עוד נטען כי ישנו חשש להימלטות מאימת הדין שכן לא התייצב לדיונים בתיקו הקודם, ובנוסף ישנו קושי להבטיח חלופת מעצר שתמנע מהמשיב לחזור על מעשיו.

סניגורו של המשיב טען כי אין הצדקה להתערב בהחלטת השחרור. לדבריו, המדובר באירוע של אלימות בין נערים, שאינו מלמד על מסוכנות רבה. באשר לתיקו הקודם, נטען כי המשיב לא קיבל זימון כדין למשפטו, ועל כן בודאי שאין לייחס לו הימלטות מאימת הדין. הסניגור שב והדגיש את גילו הצעיר של המשיב, וטען כי נקבעה במקרה זה חלופת מעצר ראויה.

דיון והכרעה

אכן, על פניו נראה כי המדובר באירוע אלים שהחל ללא פרובוקציה מצידו של המתלונן. יחד עם זאת, אין המדובר באלימות חמורה, אלא במה שנראה כקטטה בין שני קטינים. כמו כן, וכפי שצוין הדבר בערכאה הראשונה, האירוע האלים נגמר בכך שהמתלונן עיכב ואחז במשיב, באופן המראה כי לא נשקפה למתלונן סכנה משמעותית במהלך האירוע. גם האבן שאחז המשיב לא נראה שפגעה פגיעה ממשית או כוונה על מנת לפגוע פגיעה חמורה במתלונן.

האירוע האמור אכן מלמד על מסוכנות מצידו של המשיב, ותיקו הקודם מצביע אף הוא על נטייתו להסתבך במידה מסויימת באלימות. יחד עם זאת, גם כאשר ישנה עילת מעצר, עלינו לשקול האם מדובר במקרה בו לא ניתן לאיין את המסוכנות בחלופת מעצר.

לאחר ששקלתי בדבר, ולנוכח התרשמותו של בית משפט קמא מדודו של המשיב, שהינו תושב ישראל ושהסכים לשמש כערב למשיב, סברתי כי אין הצדקה להתערב במקרה זה בהחלטת השחרור. בנסיבות של המקרה שלפניי, ומאחר ולא דובר באלימות חמורה במיוחד או בעלת פוטנציאל סיכון משמעותי, סברתי כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, בהתאם לתנאים שקבע בית משפט קמא.

אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 7 באוגוסט 2012, י"ט באב התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: